ארץ נהדרת 7: הסאטירה הפוליטית מתה, יחי האח הגדול!

האדישות הגוברת כלפי הזירה הפוליטית השאירה את אנשי ארץ נהדרת עם ברירה אחת - לרכב על הגל של האח הגדול

ותודה לאלירז

<A HREF="http://dclk.themarker.com/event.ng/Type=click&FlightID=154412&AdID=230306&TargetID=6893&Segments=39,297,316,361,6135,6336,7173,7567,7611,7852,8471,8479,9222,9342,9707,9759,9828&Targets=7003,10712,6893,8874&Values=44,72,81,195,330,1073,1598,1619,1638,3352,3593,4522&RawValues=&Redirect=http://www.visit-tlv.co.il/?ref=mouse_220_146_bannerkatava_katavot" target="_top"><IMG SRC="http://www.themarker.com/tmc/i/0.gif" WIDTH=220 HEIGHT=146 BORDER=0></A>

פרסומת

כוחות האח הגדול יכולים לרשום לעצמם בסיפוק כי עוד יעד נכבש במסעם בן השלושה חודשים וחצי. על הפאנל המרכזי של ארץ נהדרת, שעד כה הוקדש לאמירות סאטיריות על המצב הפוליטי והחברתי בישראל, השתלטו כל חברי חמישיית הגמר. את חלק מהם כבר ראינו, אבל על תקן שחקני משנה שבאו לחזק איזו אמירה אחרת במסגרת החיקויים של נתניהו, ליברמן, ברק וחבריהם וכאלמנט פנטסטי שבא להגחיך עוד יותר את הסיטואציה. אפשר לראות בכך עוד עליית מדרגה של מחלקת הקידום הפנימי האגרסיבית גם ככה של קשת.

ארץ נהדרת 7 - כל הכתבות

אבל זה יהיה פתרון קל מדי, אחרי הכול "ארץ נהדרת" מבקשת לשקף את מה שקורה במדינה והיא הנקודה האחרונה ברצף של מסורת הסאטירה הטלוויזיונית הישראלית. נקודת המוצא היתה "ניקוי ראש" באמצע שנות השבעים, לאחר מכן הגיע תור הזהב של החיקויים של טוביה צפיר במהלך גלגוליהן של שתי ממשלות האחדות הלאומית. לחרצופים באמצע שנות התשעים נותר לקחת את הז'אנר למחוזות אף הזויים יותר. כל התכניות הללו התמקדו לאורך השנים בפוליטיקאים. סידור העבודה היה ברור. הפוליטיקאי יבלה שנים בלחיצות ידיים, סידור חברי מרכז, שדרוג למעמד של שר ומשם ביצוע פעולות כאלה או אחרות שמשפיעות על אורחות חיינו. יחד עם הוולבו, הלשכה והמזכירה ידע השר כי גם בוא יבוא החיקוי שעלול לחסל לו את הקריירה או לחלץ אותו מאלמוניות משמימה. התסריטאים, בתורם, חגגו על המריבות האידיאולוגיות בין שני הגושים ועל קרבות ההנהגה בתוך המפלגות.

אחרי הסכמי אוסלו, רבים חשבו שזו תהיה תחילתו של העידן הפוסט פוליטי וכי כאשר נשב איש תחת תאנתו ותחת גפנו נוכל להתפנות לוויכוחים על חינוך, רווחה ותקציבים. איפשהו אחרי האינתיפאדה השנייה, מצב הרוח הלאומי נטש את הכיכרות, את זריקת העגבניות, את ההפגנות ואת החרמות ההדדיות. שני המחנות התכנסו סביב אידיאולוגית ה"אין פרטנר" והעידן הפוסט פוליטי החל. באופן פרדוקסלי דווקא ההסכמה על חוסר הסיכוי לשלום היא זו שאפשרה לאג'נדה האזרחית לחלחל סוף לשיח הפוליטי הישראלי. הבחירות התכופות, המעגליות שבה ברק ונתניהו הומלכו והודחו וטשטוש הקווים בין ימין לשמאל המדיניים והכלכליים לא השאירה יותר מדי מקום לקונפליקט. על כולנו התיישבה עננה כבדה של "כולם אותו דבר" ושאין באמת מה לעשות בשביל לשנות את המצב. וכשכל הפוליטיקאים אותו דבר, וכשכולם מזמרים את אותן משנות מדיניות וחברתיות כבר לא נותר יותר מדי טעם לנסות ולחבוט בהם. ב"ארץ נהדרת" ידעו לזהות את המגמה הזאת במערכון של ברק ונתניהו הנאהבים.

במשך שמונה שנים נשמר איזון נכון בין הסאטירה הפוליטית שמתרחשת לרוב בתוך האולפן לבין הסאטירה החברתית שהתחוללה במערכוני החוץ של לובה, הפילוסים, הבלוגריות ועכשיו המעתוקיות והמקפלות. אבל גם ל"ארץ נהדרת", שהחיישנים שלה לרוב מכוילים בדיוק מקסימלי, לקח זמן להבין כי בעידן הפוסט פוליטי, לציבור יותר חשוב איך סער מתייחס לאיילה מאשר איך צה"ל מתנהג אל הפלסטינאים, חוכמתה של אלין נמדדה בשברירי נקודות איי. קיו כאילו היא אוחזת במזוודה עם הכפתור האדום וכבר חלפו הרבה שנים מאז שמישהו שאל את עצמו מי מבין אלה שמנהלים את חיינו הוא "אמיתי".

במצב דברים כזה, כל שנותר הוא לפנות אל הגיבורים החדשים בחיינו שמצליחים עוד לחלץ מאיתנו תגובה רגשית כלשהיא. בעזרתם של עורכים מוכשרים, אופיו של כל אחד מהם זוקק במקצועניות שבדרך כלל שמורה לפוליטיקאים במערכות בחירות. מכיוון שאח גדול ללא קונפליקטים עושה טלוויזיה מאוד משעממת, גם המנה הזו סופקה בהרחבה. את החלל שיצרה המערכת הפוליטית מילאה פוליטיקת הזהויות של האח הגדול. הערס, העורך דין הצפוני, המהבולה, הערביה וההומו. אלה חומרים שאפשר לעבוד איתם, ואי אפשר להאשים את מולי שגב שהוא מתנפל עליהם בתאווה רבה ואף מעז לשבור את תדמית הקדוש של אלירז שנבנתה על ידי הבוסים שלו בקפדנות כה רבה בחודשים האחרונים. רוב הסיכויים שעוד שבוע או שבועיים נשכח כולנו מי היו האנשים האלה שהתנחלו לנו בערוץ 20 במשך יותר משלושה חודשים. "ארץ נהדרת" תצטרך להמשיך בלעדיהם ולנסות לנבור מן השיממון הפוליטי עוד איזושהיא אמירה. בינתיים יותר חשוב להכריע אם אלירז הוא ערס עם לב זהב או סתם ערס עם הרבה זהב בבנק.

ולכותרות האחרות

מערכון ציר הרשע – הרעיון נחמד ובעל פוטנציאל מהסוג שב"העולם הערב" ידעו לעשות ממנו מטעמים יחד עם יאיר ניצני ושגריר עיראק בישראלי. הביצוע היה מפוספס.

קלולס בבנק – כוונת המשורר היתה ברורה, אבל הביצוע גם במילים, גם במלחן וגם בריקוד היה מפוספס.

ליטל מעתוק – ועל זה אמא שלי הייתה אומרת: "ילדים של מורים ופסיכולוגים יוצאים הכי מופרעים". מבריק, לא פחות.

מקור: עכבר העיר