האח הגדול 2: בואי שרה'לה, הולכים

אם את לא יודעת לאהוב, עדיף שתשנאי. שנאה זה מצחיק, שנאה זה רייטינג. רק זכרי: שנאת חינם תביא אותך רחוק, אבל לא עד הגמר.

שרה הייתה דמות טלוויזיונית נפלאה. אם לא צבא תומכי אלירז, שסימסו לגואל משיקולים אסטרטגיים, יש לשער ששרה הייתה נשארת לפחות עוד שבוע באח הגדול. ובכל זאת, כשהודחה הייתה שמחה לאיד בביתנו, וגברת לווין הרוויחה אותה ביושר. מיד אסביר למה.

במבט ראשון, הדיבורים של פותנה ואלירז על זקנת השבט שתשכין שלום נשמעים כמו אגדה מכוכב פנדורה, שלא לומר ציניות לשמה. שרה אולי מבוגרת מהם מבחינה ביולוגית, אבל מבחינות אחרות היא ילדה בת 5 שנשארה מלכת הגן. מה שמעסיק אותה רוב שעות היממה הם צרכיה הבסיסיים ביותר, וזה ממש במובן המילולי: עצירות, אמבטיות, כאב פה ושם, קור מהמזגן, חום וצל בגינה, "איפה הנעליים שלי?".

כששרה מספקת את צרכיה הפיזיים, היא מתפנה להיטפל לכל הילדים בגן שהיא לא אוהבת. במיוחד אלה שהעזו לתפוס לה את פינת המשחקים בקוביות, להלן: המטבח. הילדה שמשחקת שם היא ממשפחה אחרת, של זרים. אמנם אין להם קרניים בולטות, אבל הם עדיין עין-ריש-בית-יוד-מם. ומילא אם הילדה הזו הייתה נשארת בודדה עם עצמה, אבל לא, היא מתערבבת עם הילדים האחרים. שרה בטוחה שאותם ילדים רק מעמידים פנים, כי הם רוצים להתקרב לקוביות. לא כמוה, מלכת הגן, שמקריבה את עצמה כדי לשמור על טוהר הגזע, יושבת בחוץ ומתעסקת בשנאת חינם.

עד כאן סבבה. הנרגנות הזאת סיפקה יופי של פאנצ'ים. אבל אז הגיעה לגן ילדה חדשה: עדנה. היא כאילו "משלנו" אבל בעצם בוגדת. היא אוהבת עין-ריש-בית-יוד-מם יותר מאשר את היהודים, או לפחות זה מה שנגיד עליה כשנרצה לעצבן אותה. ולא זו בלבד אלא שגם היא בת 60, ממש כמו שרה. בדומה לארז החירש ופותנה ה"אחרת", גם לשרה היה משהו מיוחד בגן: היא מדור הותיקים. שרה, פותנה וארז שמרו על עצמם תמיד, במידה מסוימת, "מחוץ למשחק". אבל הרי לא הביאו לגן חירש חדש וגם לא ילד מהמשפחות "שלהם". הביאו עוד אחת כמו שרה! וזה הכי לא פייר!

עדנה, הילדה החדשה, איימה על מקומה של שרה. גם עדנה חושבת שהיא יודעת הכול, גם עדנה הייתה פה לפניכם, גם עדנה חולת תשומת לב שעושה את זה בדרכים עקיפות. ושרה מתפוצצת. היא מנסה לארגן חרם על הילדה החדשה אבל החרם לא מצליח וילדים סוררים, חסרי עמוד שדרה, מתחברים עם היצור החדש. בלית ברירה שרה מכריזה על ברוגז-ברוגז-לעולם, עוברת חדר ומשכנעת את כל בני בריתה לעבור איתה. ובמיוחד את תומר שלה, ממשיך דרכה: חסר בטחון, תוקפן ורכלן כמעט כמותה.

אז הויכוח הוא לכאורה על מפת המחסומים, אבל בעצם על דברים הרבה יותר אישיים: על תחושת הביטחון שהתערערה, על מעמד בבית שנלקח. באמת נראה לכם ששרה לא יכולה להתמודד עם מפה שעליה מסומנות כמה נקודות? ואם הכול שקרים, אז מה כל כך אכפת לה? בגלל שהיא יודעת שבדבריה של עדנה, אכן ילדה מעצבנת, יש גם אמת.

ואם נרחיב את המשל, אז שרה היא תמצית הישראליות: בת לניצולי שואה שבוודאי לא זרקו לפח אפילו קרום של לחם, ולימדו אותה לפחד מכל מי ש"בא לקחת". גם כשהיא תוקפת, מסיתה, מקללת ומעמיקה את הסכסוך, היא מרגישה שהיא הקורבן, והקורבן כידוע תמיד צודק.

גם עדנה היא תמצית של משהו: של השמאלנית המעצבנת. זאת שאולי צודקת בדבריה אבל בלתי נסבלת לצפייה. הצדקנות, האטימות החברתית והמיליטנטיות שלה יכולים להטריף לפעמים, שלא לדבר על תאוות הפרסום המודחקת. אבל על עדנה נדבר בוודאי בשבוע הבא. כרגע זה הרגע של שרה, ולא ניקח לה אותו: רגע של שנאת חינם.

בגלל רגעים כאלה חרב בית המקדש, כך אומרים, ואילו בית האח הגדול רק משגשג בזכות שנאת חינם. לא סתם כמות האנשים בקבוצת השנאה לעדנה בפייסבוק גדולה בכמעט עשרים אלף חברים מקבוצת התמיכה בפייבוריט אלירז (!). יכול להיות שבית המקדש החדש שלנו הוא בעצם עגל של זהב? טוב, די, הלכתי רחוק מדי עם ההשוואות. כולה טלוויזיה.

מקור: MSN