האח הגדול 2: נפרדים משרה, מתבצרים בעמדות

הדחתה של זקנת השבט אמנם פטרה אותנו מנרגנותה אבל לא הביאה לפתרון לסכסוך. אז מי יביא שלום ובטחון - התרומה של סער או הדמעות של אלירז?

מהלכת בינינו. שרה (רונן אקרמן)

<A HREF="http://dclk.themarker.com/event.ng/Type=click&FlightID=150625&AdID=226022&TargetID=6893&Segments=39,297,316,4738,6135,6336,7173,7567,7775,7950,8479,9222,9331,9342,9435&Targets=7003,11266,10712,6893,8874&Values=44,72,84,195,318,1073,1597,1626,1638,3194,3352,3593&RawValues=&Redirect=http://www.mikro.co.il/index.php?ArtNum=3#" target="_top"><IMG SRC="http://www.themarker.com/tmc/i/0.gif" WIDTH=220 HEIGHT=146 BORDER=0></A>

"אנשים בבית מפחדים ממנו" (סער על אלירז, ולהיפך)

אפשר לנשום לרווחה, או שאולי לא: כשמקומה בעונה הבאה של "הנרגנות" מובטח, שרה הודחה אחר כבוד מן הבית, וחשוב מכך, הכוחות המרכזיים במחנות המריבה נותרו בתוכו. מצד שני, איך ננשום לרווחה? שרה הוצאה מן הבית – כעת היא מסתובבת בינינו, מקטרת, מחרחרת ריב ומתגעגעת למעיין חודדה.

"אני לא יכול להתפייס כי יש לי לחץ מבית" (סער, בתירוץ מספר אחת של הסכסכנים הגדולים בעולם)

תמיד משמח לגלות שחודשיים של כלום מספיקים כדי לחולל מלחמת גוג ומגוג, גם כשאין מלחמה על משאבים או פונדמנטליסטים דתיים בתמונה. בלי עבודה ובלי לימודים, בלי מיסים ובלי תאונות דרכים, כשהאמצעים היחידים שבידיהם הם בריכת שחייה וזמן שידור, הצליחו דיירי האח הגדול לגרום לימיה החשוכים של מעיין חודדה בבית להיראות כמו נוסטלגיה רחוקה ומתוקה.

"אין לי בעיה להשפיל את עצמי, כמו גבר" (אלירז מציג: ניצחון הפמיניזם)

הרבה רגעים מביכים היו בתוכנית אמש – החל בניסיון המאולץ לשכנע את הצופים שאף אחד בעצם לא רוצה את המלחמה הזו והיא, באורח פלאי כלשהו, מתרחשת לבד; וכלה בגיוסו הציני של "שיר לשלום" (לא פחות!) לטובת המלחמה הקרה שבין שני המחנות בבית. אחרי כל אלה, הוכרז על הדחתה של שרה. האם הפרומו לתוכנית, שהציג אותה כמפלץ מצחקק ושטני, גרר את הדחתה? או שאולי האמירות הפאשיסטיות שלה עשו את העבודה לבד? אלה היו עשויות להיות שאלות מעניינות להפנות לד"ר אמיר חצרוני, חוקר תוכניות ריאליטי, שבצעד חסר תקדים הוזמן להשתתף בחלקה האחרון של התוכנית. הן לא נשאלו.


יש לו לחץ מבית. סער מתרץ (רונן אקרמן)

"את פשוט בן אדם קמצן ואגואיסטי. את קמצנית ואגואיסטית. את קמצנית ואגואיסטית. את קמצנית ואגואיסטית. את קמצנית ואגואיסטית. את קמצנית ואגואיסטית. ואת קמצנית ואגואיסטית" (סער, מצליח לריב גם עם איילה)

ראשית, משמחת העובדה שהאקדמיה סוף סוף נמצאה על ידי הפריים טיים של ערוץ 2 כעניין ראוי להתעניין בו. למרבה הצער, התבוננותו המלומדת של ד"ר חצרוני בתוכנית, לא חילצה ממנו שום תובנה מרעישה, מעבר לעובדה ששרה – כפי שגם האנאלפביתים שבינינו בוודאי שמו לב – היא אישה מבוגרת. שיהיה ברור, עצם הבאתו של החוקר לאולפן היא בבחינת חידוש מרענן, רק שבפעם הבאה כדאי לדאוג שיהיה לו מה לומר.

"יש לי חלום כזה, לזכות בפרס ולתרום 30 אחוז מתוכו למטרות כמו נוער בסיכון או סטודנטים חסרי יכולת" (סער, רגע לפני ההדחה, מקפיד שלא לוותר על האסאמאסים של שום ציבור מוחלש)

אחרי שעתיים של אדרנלין ופרסומות גלויות וחצי-גלויות, הקרב טרם הוכרע. גואל ואלירז נשארו לתמוך זה בזה בבית, איילה וסער נשארו לאהוב ולשנוא זה את זו בדיוק באותו המקום. אבל המנצחים הגדולים של השבוע הם, כצפוי, סוחרי הנשק, או לצורך העניין – אסי וארז. המאבק נגרר עוד שבוע, ואיתו מבול האסאמאסים. בפרקים הקרובים, ורק אם האסימונים בהם זוכים הדיירים לא יומרו לנשק חם עד אז, תוכרע המערכה באופן דמוקרטי וסופי. בואו לא נחזור על אותן טעויות שאנחנו עושים מדי שנה וחצי – בואו נבחר במי שבאמת רוצה שלום. אתם יודעים בדיוק על מי אני מדברת.

מקור: עכבר העיר אונליין