האח הגדול 2: הסולחה שלפני הסערה

אלירז הוכיח שוב למה הוא אהוב הקהל והשכין שלום, הבית נפטר מהגורג'ס המזויף וכשנדמה שהכל על מי מנוחות, מחליטה ההפקה לשבש לחלוטין את דעתם של הדיירים עם שבוע של גיהינום פילוסופי

משכין שלום בכל החזיתות. אלירז מפייס את איילה

"מה הולך?"
(אלירז וסער זה לזה, אחרי ימים ארוכים שבהם לא החליפו מילה)

אפשר להתווכח על השאלה מה פשוט יותר – לעשות שלום או להמשיך לדבר עליו ולשיר לו שירים. אבל אמש לימד אותנו אלירז, מלך הפריים טיים הבלתי מעורער והגבר היחיד שהוכיח לאחרונה מספיק תושייה כדי שנמחל לו על הג'ל בשיער, שמספיקה מילה מצ'ואיסטית אחת ("מספיק"), בין שני גברים לא מאוד ורבליים, כדי להניח בצד סכסוך ארוך יומין, ששימש מקור התעסוקה המרכזי של כל דיירי הבית בשבועות האחרונים.

"שונא אותך, תאמין לי, על מה שאתה עושה עכשיו. שונא אותך"
(סער, בתגובה ספונטנית ליוזמת השלום של אלירז)

פסגת השלום הזו הייתה מרהיבה, אבל רק אחת מתוך שרשרת אירועים מסעירים, חונקים ומטרידים שסיפקה לנו התוכנית הערב. חשבתם שהסולחה בין המחנות תהיה רגע השיא? חשבתם שתצאו מהפרק הזה עם חיוך של השלמה ופיוס? חלילה. מפיקי התוכנית מוכיחים שוב שהדרך היחידה לעניין אותנו במתרחש, היא להפוך את הבית קרוב ככל הניתן לגיהינום טוטאלי. יוזמת השלום, כמובן, איימה על סבלם של הדיירים באופן ממשי, ועל כן החליטו מפיקי התוכנית להחמיר באופן חד-צדדי את התנאים.


מנהיגי ארצנו לתשומת ליבכם - ככה עושים שלום

"אני כבר לא יודע, כאילו, מי אני בכלל?"
"מי אתה בכלל?"
(תומר תוהה, האח הגדול מנסה לעזור)

אחרי שאפילו ביטחונו העצמי של תומר גורג'ס התערער, והוא הודח בשעה טובה מהבית; אחרי שגם עדנה נשברה, ארזה את כל מיטלטליה בציפה גדולה א לה מרקו, והתבצרה בחדר האח הגדול בבקשה לצאת מן הבית – אחרי כל אלה, מישהו חשב שיש מקום להתל בתפיסתם הקוגניטיבית הלא יציבה ממילא של בני הבית. בשבוע הקרוב, המתרחש בין כותלי בית האח הגדול יהפוך באמת לניסוי, כפי שאוהבים להבטיח במשרדי הזכיינית. אבל לא ניסוי חברתי דווקא, כמו ניסוי פילוסופי. הדיירים בבית עומדים לפני "שבוע מציאות מדומה", שזה כמו שבוע מלחמה, רק שהאויב המוצהר הוא ההכרה האנושית עצמה. הדיירים יתבקשו לשבור שיאים שלא קיימים, יועמדו להדחה שלא תתרחש, ויחשבו שהם מארחים בבית את בירדי, דיירת מתוכנית "האח הגדול" בארצות הברית – בעוד שבפועל הם יארחו את בירדי, סתם עוד בחורה ניו יורקית. יחי ההבדל.


על ספת הפסיכולוג. גורג'ס אחד בדרך החוצה וגורג'ס אחרת בדרך פנימה

"אנטגוניזם זה גם חיבה"
(תומר, לוקח את הפסיכולוגיה המודרנית עוד צעד אחד קדימה)

אני קוראת מכאן לרוני דניאל וחבריו: שלחו את המשלחות הישראליות הגאות, השבות מהאיטי, לטיפול ארוך טווח ואמיץ בכל הנפשות הפגועות שעוד ייצאו מהבית הזה. נכון, הקירות נראים, עד כה, יציבים. אבל כמו שיודע כל מי שעלבו בו, שיקרו לו, רימו אותו, ונורא מכל, הוא גם האמין – הפגיעות שיספגו השבוע הדיירים בבית יערערו לא רק את מצבם הגופני (הגבס של גואל, במילים אחרות, זה עוד כלום). כמה טינה, שעמום, חוסר וודאות, דיסאינפורמציה, השפלה פומבית והבל יכול להכיל אדם, לאחר שהפשטנו אותו מכלל מנגנוניו הפסיכולוגיים? והאם השיזוף והתהילה יגנו עליהם מפני הקריסה הגדולה שבפנים? התוכנית הזו תוכל כנראה לספק לנו תשובות לשאלות אלה, והשאלה היא מה נעשה איתן. התשובה הצפויה היא, ששום דבר טוב, כנראה. לפחות שלום יש.

מקור: MOUSE