כנראה שגם בתור עבריין לא היית הברקה...

"אם לא הייתי עורך דין הייתי עבריין" זוהי עדות המופת, אשר ממרום ערכה המוסרי והאינטלקטואלי שופט סער את סביבתו. כמוהו גם שאר החבורה רבת הפעלים וההוד המונה את שרה, ארז, איילה ותומר.

לא היה מזיק להן, לנשמות הטהורות, אם היו מקבלות מעט השראה מדרכה של הילה. לטעות זו חכמה קטנה מאד. הגדולה היא לבקש סליחה, להכיר בטעותך, להבין את המגרעות של עצמך ולשאוף לתקן. להיות אדם טוב יותר. הילה ריגשה מאד וגילתה אצילות נפש. הם... הם יצאו כמו תומר...

בעיוורונם הם נטפלים לפרטי העדויות האישיות של חבריהם לבית. משחירים אותם עד כלות, מאפסים אותם ומלגלגים עליהם מתוך חזירות וולגרית, לא אינטליגנטית בעליל ומתנשאת. כל זאת מתוך התכחשות מוחלטת לעובדה כי קטעי הוידיאו של דיירי הקבוצה היריבה להם, מחווירים אל מול המגרעות הנשקפות מהעדויות שלהם עצמם.

מדהים לראות כיצד הופכות בעיני חבורת המתלקקים הזולה, אמיתות פשוטות למגרעות בעוד את ההתנהגויות המזעזעות שלהם הם מחליקים בקלות בלתי נסבלת למען השייכות הקבוצתית.

בצביעותם הם נדהמים לשמוע כי אלירז בא בשביל המיליון, אך מתעלמים באלגנטיות מדבריה של איילה. זו מעידה על עצמה במילים יפות וגבוהות, כי היא בעצם סוג של בחורה תל אביבית אבודה וטיפוסית. בחורה אשר נוטה לכונן מערכות יחסים רבות מאד וקצרות מאד והמבין יבין...

בעילגותם הם מנתחים את דבריה של אלין. סער אף מגיע למסקנה כי היא שיקרה לו כאשר אמרה לו שהיא רוצה לחזור לצבא מאחר וחודשיים לפני דיברה אחרת. זאת כאשר הייתה נתונה במציאות שפויה יותר... תן לי לומר לך משהו סער יקירי: אם הייתי סגור איתך בבית האח למשך חודשיים, כנראה שהייתי מפתח בעצמי רצון להתגייס לצבא הכורדי...

השיא מגיע בעדותו של תומר. הבחור שאיבד את אישיותו במהלך מקבץ הפרסומות הראשון בפרק בו נכנס אל הבית, ניראה ב"וי. טי. אר" כאשר הוא יורק לחבריו היישר בפנים. כתמורה על כך שאפילו לא ביקש סליחה, הוא מקבל חיבוק מארז.

המחזה הלא יאומן המשיך דקות רבות לקול צווחותיה של הניצבת איילה: "אני בהלם! אני מתה." ומסתיים באמירתה הכל כך מדויקת ומלאת האירוניה: "התפקיד שלנו עכשיו זה להראות ולחשוף את הפרצוף האמיתי של האנשים".

הפרצוף האמיתי נחשף עד כדי רחמים. רחמים עליכם סער ואיילה, על התנהלות כשל זוג בני עשרה אשר מאמינים בפנטזיית מלך ומלכת השכבה. רחמים עליך תומר על שהפכת בעצמך לניצב ועוד בהצגה העלובה בעיר... ההצגה של סער. שרה וארז, במקרה שלכם... רחמים עלינו... נרות זה כבר לא מושג הקשור רק לחנוכה או שבת ויש לנו סיוטים מהמחשבה כי ארז "המחשמל" יקבל אורגזמה בשידור... איבדנו את התום.

מקור: הבלוג של דודי מליץ זוכה עונת הVIP